• Facebook Social Icon
  • Instagram - Black Circle
  • Pinterest Social Icon

להזמנת טיול, טיכוס עצה, או סתם כדי לפטפט על אוכל - צרו קשר

  • Facebook Social Icon
  • Instagram - Black Circle
  • Pinterest Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Instagram - Black Circle
  • Pinterest Social Icon

כוס יין. ולה שורשים. כי בתרבות של אוכל ומשקאות יש הרבה יותר מטעם. כי קולינריה היא לא רק מסע של תענוגות. כי ידע והסתכלות מעמיקה אל תוך הרקע והשורשים של התוצר הסופי - ההבנה מאיפה הוא הגיע ומה עבר עליו עד שהונח לפניי - כל אלו מעניקים בסופו של דבר חווייה בעלת ערך ומשמעות. וכן, גם מהם יגיע - בסופו של דבר - העונג.

 

ראשית, וידוי. את האהבה שלי לאוכל רכשתי בגיל יחסית מאוחר. כן, כן, תתפלאו - לא נולדתי עם תשוקה לאוכל. אני יודעת. זה מאוד לא ״פודי״ מצידי לומר זאת, אבל מצד שני אני לא מגדירה את עצמי כ״פודית״. נכון, אני אחת כזאת שמכינה לחם ממחמצת מטופחת היטב, ואני בוררת היטב את הירקות והפירות שלי ושואלת את המוכר המון שאלות על המקור שלהם, ונכון - אני מסוגלת לנסוע 4 שעות ברכב לכל כיוון רק כדי לטעום מעשה ידיה של נונה איטלקיה כי שמעתי שהיא מכינה מנה של חלקי פנים של גדי באופן הכי טוב וקלאסי במחוז, אבל למעשה, עד גיל 25 כמעט ולא בישלתי. מסעדות לא עניינו אותי במיוחד. רציתי לחקור תרבות, אז הלכתי ללמוד אמנות. לא הכרתי שפים וטבחים, לא ידעתי שמות של מנות ממקומות רחוקים או קרובים ובכלל, אוכל היה חלק די שולי בחיי כילדה ונערה תל-אביבית אסלית לזוג הורים שעלו מברית המועצות לשעבר בשנות ה-70. היו לנו דגים מעושנים במקרר, אבא מאוד אהב סטייקים וספייר-ריבס, אמא הייתה מכינה ביצים נוסח מינסק לכשהיו מגיעים אורחים ואת הפלאפל הראשון שלי טעמתי בגיל 14. זאת ההיסטוריה הקולינרית הדלה שלי.

 

זה קרה בגיל 26, כשהתחלתי לעבוד במסעדת ״הבסטה״ בתור סטודנטית לקולנוע. מעוז, איתי והמטבח שלהם לימדו אותי בדרכם שאוכל הוא דרך להבין אנשים. שאוכל חייב להיות פוליטי. שחומרי גלם מגיעים מאנשים עם שמות ופנים. נכון, אוכל הוא גם עונג, וגם את זה הם לימדו אותי היטב, אבל מעל לכל הבנתי אז - שאוכל מסמן תרבות. כי איפה שיש מטבח - יש בני אדם. ואיפה שיש חֶבְרָה - יש מנות שמזוהות איתה. ואני הרי אוהבת אדם. ואוהבת תרבות. אז החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. לחקור תרבויות דרך האוכל. לעצור ולחשוב על אוכל, לאצור אותו. גסטרונומית, אם תרצו. ותוך כדי, אם כבר - אז גם דוקטורנטית לחיים הטובים. פשוט כי אני לא יודעת דרך אחרת לחיות.

אני בוגרת תואר ראשון באוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה מבית תנועת Slow Food, בפיימונטה שבאיטליה. כותבת על אוכל ומשקאות, מסעדות ומתכונים מאז 2009 (טיים אאוט תל אביב וסנהדרינק). בשנתיים האחרונות אני מפרסמת טור קבוע ב"מאקו", בו אני מבקשת לחקור לעומק מתכונים שונים באספקט היסטורי-תרבותי, תוך שימת דגש על קיימות.

 

פרסמתי מאמר על מאכלים אסורים במגזין האוכל של עיתון ״הארץ״ בעריכתה של רונית ורד, פרסמתי פרק בספר האוכל הפולני ״פוליש״ וכן ערכתי תחקירים ותיאמתי ביקורים לטובת התכנית "תוצרת איטליה" בהנחייתה של הילה אלפרט ששודרה בערוץ האוכל. בין לבין כתבתי תכנים קולינריים שיווקיים וייעצתי לגבי תכנים קולינריים מעמיקים לפסטיבלי אוכל שונים בישראל, ובהם ״מסעדות פתוחות״ ו״שבוע האוכל הפולני״. 

 

אני מזמינה אתכם להצטרף אליי למסעות קולינריים בפיימונטה - לפגוש את המטבח האזורי המקומי המסורתי, שלא תוכלו לטעום בשום מקום אחר.

 

אני מזמינה אתכם להמשיך ולקרוא את המחשבות שלי על אוכל, ואני מקווה שהמסע הזה יהיה נעים וטעים עבורכם כמו שהוא עבורי.

מיכל לויט

גסטרונומית, עיתונאית אוכל, אוצרת תוכן קולינרי, מארגנת טיולים קולינריים בפיימונטה

© 2016 כל הזכויות שמורות למיכל לויט