פסטיבל האוכל הגדול בעולם מבית סלואו פוד

November 22, 2014

בלילה הראשון של הסלונה דל-גוסטו, פסטיבל הסלואו פוד הבינלאומי, פספסתי את ההסעה לברה, וכמעט ביליתי את הלילה בתחנת הרכבת של טורינו. זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה לי, ובכלל, נראה שתחושת הזן המנומנמת שהשתלטה לי על הנפש והגוף, לא מפסיקה להכניס אותי למצבי ביש שכאלה. ישבתי בחושך ברחוב כשגיליתי שהאוטובוס נסע בלעדיי, שיכורה עד כלות וממלמלת לבחור צעיר, מבקשת ממנו שיגלגל לי סיגריה כי אני לא יודעת איך. בין הגלגולים שאלתי אותו אם יש לו איזו ספה שאני יכולה לשים עליה את הראש, והוא הציע לי לבוא לבלות, אבל האלכוהול כבר נמנם אותי.

 

לא להגיע למצב של צורך, זה אולי מה שמגדיר את חיי בחודשיים האחרונים. לא להיות במצב של רעב, כי תמיד יש משהו לאכול לפני, לא להכיר את התחושה שבא לי סיגריה, אעשן אותה לפני, לכבוש את היצר המיני כשהוא עוד לא הספיק להשתלט בעזרת סקס חסר משמעות, והגעגוע לאלכוהול לא יוכל למי שלא מפסיקה לרגע לשתות. רוויה. חודשיים וחצי באיטליה, והתמסרתי לקצב הסלואו-מושן. לרוגע של העיירה, לאנגלית, לאיטלקית, למזון שנרכש לאיטו מידי יום בארבעה שווקים שונים: בשר אצל הקצב, ירקות אצל האיכרים, גבינות אצל מגדלי הכבשים, יינות אצל הייננים.

 

הגעתי לאיטליה מנופחת מאוויר בחזה כאילו בתוך רגע תצמח כאן סופר-סטאר מקצוענית משופמת ועבת כרס, שבדומה לחבריי לעט שולפת מהיד נוסחאות כימיות של ייצור יין, בירה ותזקיקים מקוריים, וטקסטים ברי-דעת מתפלספים על טרואר ובצירים וזוויות של גבעות מול השמש והשפעתן על טיב היין השנה, והנה אני הולכת לאיבוד בתוך מבוכי דוכני האוכל בסלונה דל-גוסטו, ב-5 ימים של טריפ מתמשך שהרגיש כמו שעה אחת.

 

ההאנגרים הענקיים נחלקו לאזור איטלקי ובו מאות דוכנים של יצרנים מרחבי איטליה: פסטות, שמן-זית, יינות, אגוזים, עגבניות, דגים, צדפות, חזירים, פרות, וורמוטים, גראפות, תפוחי-אדמה, אגסים, ביצים, חמאה, מלחים, תבלינים ועוד ועוד ועוד… האזור השני נקרא "טרה מדרה", ואליו מגיעים יצרנים קטנים מכל העולם ששייכים לתנועת "סלואו פוד", ומציגים או מוכרים את תוצרתם.

 

בין מאות אלפי המבקרים והדוכנים הצלחתי להתאהב באיש הצרפתי המזוקן מבורדו עם הידיים הגדולות, והגבינות שהוא מחביא שנים ארוכות מתחת לאדמה, שפותחות את האף והפה עם חריפות שנשמרת בסוד עד שמגיעה ללשון, ובמרקו מטוסקנה שפורס חזיר שלם שהוא מייבש ככה במקצועיות ששמורה לאומנים מימי הביניים: "מרקיני", על שמו, שהכין לי כריך שעשה לי לזרוק את הלחם לכל הרוחות ולהישאר עם נקניק עב כרס בפה.

 

זללתי אויסטרים מתקתקים מהידיים של אלכסנדרה ההולנדית, ש"קוטפת" אותם במו ידיה מהים הצפוני, ומחלקת אותם בסוף כל יום, כדי שאף אחד לא ייזרק חלילה לפח. היה גם הפרזנטור של מרטיני שהכין לי דריי מרטיני עם אויסטרים וקשקש איתי על היסטוריה, ריחות וטעמים והעניק לי במתנה בקבוק מרטיני במהדורה מיוחדת של 200 אלף בקבוקים. על אף הטעם המתקתק מידי, סחבתי אותו איתי, שיהיה לצדי בימי העוני הקשים. התעכבתי גם אצל הלטבי שנתן לי לטעום סיידרים משונים מפירות יער מקומיים, שאת אחד מהם הצלחתי לאבד בדרך לבית-הכנסת לארוחת שישי כשרה, על האופניים, אבודה.

 

את הלילה השלישי, לפחות כך נדמה לי, העברתי בשכרות מסוג דוחה במיוחד, במועדון טורינואי מפוקפק עם משקאות יקרים ומהולים זה בזה, כשאני מנסה לרקוד את עצמי למוות עם חבורת הסטודנטים הענקית שהתגודדה מסביב, מסוחררת מאלכוהול כמו שאינני זוכרת שקרה לי בשנים האחרונות, מסיימת את הלילה במצוד נחרץ אחרי המבורגר (אין, אין, אין המבורגר בטורינו), שהוביל לבית-מלון 5 כוכבים שנבנה בתקופה בה ארכיטקטורה פאשיסטית היתה עניין של מה בכך, במיטה לצד זוג מקסים משוויץ.

 

ימים כלילות בין דוכני גרעינים אפגניים, בירות אנגליות, תה סרילאנקי, סאקה יפני שהוגש לצד מבט מספק באורז המיוחד המשמש לייצורו – אורז עבה ועשיר במיוחד בעמילן, קפה הודי ובושה ישראלית אחת בדמות דוכן עירום שהגיש טחינה וזעתר בלבד. משכרות לשובע, מסיפוק לסיפוק, מרוויה לרוויה, והגוף והראש לא קולטים שזהו, טוב עכשיו, הכל בסדר.

כשהצלחתי למצוא טרמפ הביתה אחרי שהאוטובוס ברח לי לא הופתעתי במיוחד. כי ככה זה כשאת בזן, דברים מסתדרים ובדיוק כשהתכוונתי לוותר, הגיעה מכונית שנסעה לברה והציעה לי טרמפ. היום אני מבינה שאני לא רק חווה את הלימודים הכי מעניינים ומהנים בעולם, אני במין סוג של ריטריט שמשנה לי את כל קצב החיים והחשיבה. רק צריך לתת לגעגוע הביתה ולכמיהה שלעתים משתלטת לשכוך, ולאפשר לאסימון ליפול – את בבית. עכשיו תנו לי רגע ללגום מהברולו 73' שמצאתי היום לגמרי במקרה במרתף היינות הפרוץ שמתחת לדירה שלי, ולרחם על עצמי.

 

פסטיבל Salone Del Gusto/Tera Madre מתקיים בטורינו אחת לשנתיים בחודש אוקטובר. הפסטיבל הבא יתקיים באוקטובר 2016

Please reload

July 20, 2019

November 7, 2017

September 1, 2017

Please reload

© 2016 כל הזכויות שמורות למיכל לויט